איך פותחים את הלב הסגור?

הטלפון מצלצל ומעבר לקו אני שומע בחור צעיר וקצת לחוץ. הוא שואל אם אני יכול לדבר. כמובן בשמחה, והוא מתחיל לגולל את סיפורו. הם נפגשו כבר 4 פגישות. היא מאוד נחמדה ויש בה הרבה מעלות, אבל… הוא לא מרגיש משיכת הלב. מצד אחד, אין לו באמת סיבה להגיד ‘לא’, כי באמת הרבה דברים שהוא חיפש – יש בה. אבל מצד שני… הרבי אומר שצריכה להיות משיכת הלב. וזאת, עדיין לא קיימת. “בסדר גמור” אני אומר לו “אז פשוט תמשיכו להיפגש”. ואז בקול חצי שבור, הוא מוסיף “כן.. אתה צודק. הבעיה שהשדכנית הודיעה לי עכשיו שאני צריך להחליט. המשפחה מחכה לתשובה. כן או לא. ואני… אני לא יכול להגיד כן” .

 

אז באמת, כמה פגישות צריך לקיים כדי לקבל החלטה והאם אמנם קיים ‘מספר’ כזה שברגע שמגיעים אליו חייבים לומר ‘כן’ (או ‘לא’)? 

 

אכן, הרבי במכתביו מדגיש שהמינימום הנדרש הינו 3 פגישות. “בשעה טובה ומוצלחת באם נפגשו על כל פנים ג’ פעמים” וכן לא היתה דעתו נוחה מכך שנפגשים ‘יותר מדי’ – “פגישות סתם בעלמא אינן מדרכי צניעות (וגם בטח מעוררות תקוות אצל השני – שפירוש הפגישה היינו ‘הן’ ובמילא מבלבלות וכו'”, אך בניגוד לתופעה המצויה הנ”ל, שלאחר כך וכך פגישות תובעים או מזרזים את בני הזוג להגיע להחלטה, כפי שמשתמע ממכתביו של הרבי, ההיפך הוא הנכון וכל עוד לא ברור לבני הזוג שניהם, שיכולים להתחתן – עליהם להמשיך בתהליך הבירור. 

 

הרבי מדגיש במכתבים את המקום הגדול שעלינו לתת ל’תחושת הלב’ בקבלת ההחלטה: “בנוגע לשאלתו שהציעו לו נכבדות, אבל אף שנפגש איזה פעמים, בכל-זה אין לו כל רגש בזה, הנה במצב כמו זה צריך לחכות בההחלטה עד שיהי’ איזה רגש חיובי או כו'” ולא עוד אלא שבמצב כזה צריך להמשיך להיפגש “ולפעמים העצה לבירור בזה הוא, להיפגש עוד…“. 

 

כלומר,כדי להגיד ‘כן’ עלינו לחוש בלב שזה ‘כן’ ואם אין מרגישים כך, אי אפשר לומר ‘כן’ וצריך להמשיך להיפגש עד שהספק מתברר (או לחילופין דרך נוספת לבירור תחושת הלב “להפסיק למשך זמן את הפגישות” -) – וכפי שכותב הרבי “ומובן – שצריך להיות ברור אצלה הענין. וכל זמן שכמה וכמה ספקות – אין אומרים שמסכימים על השידוך וכו'” “כל זמן שלא יהי’ אצלה ברור שהחליטה להסכים להשידוך – מובן שאין יכולה לומר הן”.

 

ברור אם כך, שהצבת ‘אולטימטום’ בפני הבחור (או הבחורה) אחרי כך וכך פגישות – שאין ברירה ו’צריך להחליט’ – הוא ההיפך הגמור מהחשיבות הגדולה שנתן הרבי לבירור ‘משיכת הלב’. הלחץ שמופעל במקרה כזה, לא רק שלא עוזר בבירור האמיתי של התחושות, אלא גורם ללב ‘להתכווץ’ ולהרגיש ‘לא’ ממקום שאינו משקף את הנטייה האמיתית שלו אל הקשר. 

 

לכן, במקרה שישנה התלבטות פנימית – השכל אומר ‘כן’ אבל הלב עדיין לא יכול להיות שותף אליו – הדבר החשוב ביותר שעלינו לעשות הוא לתת לבני הזוג את הלגיטימציה להמשיך את הבירור ולהבהיר להם שעליהם לומר ‘כן’ לא מתוך לחץ חס ושלום, אלא מתוך תחושה פנימית של ‘נטיית לב’ חיובית ושמחה. מתוך בחירה חופשית ורגועה. 

 

וגם אם זקוקים לעוד כמה פגישות על מנת לברר את התחושות – זה בסדר גמור, כל עוד אין אלו “פגישות סתם בעלמא”, אלא עם מטרה ותכלית של בירור. ובפרט כאשר מדובר בבחורים ובחורות מבוגרים יותר וכן ב’בעלי תשובה’, אשר אצלם תהליך פתיחת הלב יותר ארוך ומורכב, יש לקחת זאת בחשבון ולתת את כל המקום לבירור ארוך, רגוע ומעמיק. 

תהליך החיפוש הוא תהליך נפשי מורכב ותוך כדי המסע הזה עולות לא מעט דילמות והתמודדויות. אם יש לכם שאלה, התלבטות או כל דבר שהייתם שמחים להתייעץ איתי עליו, אתם מוזמנים ללחוץ על הכפתור ולשלוח לי הודעה ישירות לווטסאפ שלי

לתגובה

נוצר באמצעות מערכת הקורסים של
 
סקולילנד