שלושת מימדי המרחב הזוגי

למה לחכות לכאב?

היום ביקרתי אצל שיננית. אחרי יותר משנה שלא הייתי שם. האמת היה פחות נורא ממה שחשבתי. אבל בכל זאת, זה אחד הדברים שאני לצערי נוטה להזניח ולדחות… 

“בפעם האחרונה שהיית פה היה ב-2013”. היא אומרת לי. “למה כל-כך הרבה זמן בין טיפול לטיפול? 

“את יודעת איך זה. מה שלא כואב, נוטים לדחות…” 

“נו בטח. אבל אם לא תתמיד לצחצח שיניים כמו שצריך, תשתמש בקיסמים ותגיע לשיננית לפחות פעם בשלושה חודשים – תהיה לך בסוף נסיגת חניכיים… אתה רוצה שכל השיניים יפלו לך?”

לא עניתי לה. אבל בפנים ידעתי שהיא צודקת. לא עדיף להשקיע בטיפול שוטף מאשר לחכות לתוצאות ההרסניות של תחזוק לקוי? אתה אמנם ‘חוסך’ את המאמץ היומיומי שנדרש ממך כדי לטפל בשיניים כמו שצריך, אבל זה כל כך לא שווה את הסבל ואת העלויות של חורים, כתרים, השתלות… 

רוב הזוגות שמגיעים אלי לתהליך אימון, מגיעים אלי כשכבר ממש כואב להם. כשלפחות אחד מהם, כבר פשוט לא מסוגל. ולפעמים זה קורע לי את הלב. במקום לראות אהבה, חום, רכות ונתינה הדדית – שככה בעצם זוגיות צריכה להיראות – אתה רואה כעס, מירמור, אכזבה, השפלה. במקום חיבור והרמוניה אתה רואה פירוד ומאבק. ולמרות שאף פעם לא מאוחר ותמיד אפשר לתקן, בכל זאת אני כל פעם מחדש מרגיש – כמה חבל… 

וזה נכון, ברוך ה’ הרבה מהזוגות בסופו שלדבר כן מצליחים לתקן. תופסים את עצמם בידיים, משנים דפוסים, עושים עבודה ובסייעתא דשמיא ועם הרבה מאמץ מתקנים את ה’חור’ הזה שנפער להם בתוך הזוגיות, שמים ‘כתר’ – חושפים את הרוממות העצמית שלהם ושותלים מערכת אמונות חדשה שמאפשרת להם לבנות את המערכת הזוגית מחדש… אבל אין מה לעשות. לתקן דבר הרוס, זה הרבה יותר קשה (וגם הרבה יותר יקר) מאשר לבנות מלכתחילה כמו שצריך. 

צריך לבנות

חז”ל המשילו לנו את הבית הרוחני לבית גשמי. כשבני זוג מתחתנים אנו מאחלים להם – שיבנו בנין עדי עד. שהבית שהם יבנו יהיה בית יציב וחזק. כמו שבית גשמי, צריך להיבנות באופן כזה שיוכל לעמוד בפני כל הזעזועים של שינויי האקלים ורעידות אדמה, כך הוא הדבר גם בבית הרוחני – במערכת הזוגיות שלנו. 

טכנית, אפשר פשוט להתחתן ולהתחיל ‘לזרום עם החיים’ – אבל צריכים להיות מודעים להשלכות. 

קשיים ובעיות תמיד יהיו. זאת עובדה. השאלה היא, האם אנחנו פשוט מתחתנים ומתחילים להתנהל בסגנון של ‘ניסוי וטעיה’ – אולי זה יצליח ואולי זה לא – או האם אנחנו מחליטים לבנות ולפתח כלי התמודדות נכונים מול אותם קשיים. האם אנחנו בונים שיגרה זוגית מסודרת שמאפשרת לנו להעצים את הקשר ולחזק את תחושת ה’ביחד’ או חיים בסוג של בלאגאן. האם אנחנו דואגים לתחזק את הקשר הזוגי ולחזק את היציבות שלנו מול גלי המציאות שיתחילו לטלטל את אניית הזוגיות שלנו במוקדם או במאוחר, או סומכים על תחושות הבטן וההרגלים…

האמת, שלסמוך על ההרגלים שלנו זה מאוד לא מומלץ… המעבר מה’לבד’ ל’ביחד’ הוא מעבר חד. עד היום היינו רגילים להתמודד לבד ופתאום יש כאן עוד מישהו. וזה הופך את הסיפור למורכב הרבה יותר. אז מונעים את ההסתבכויות המיותרות? איך מצליחים לבנות מערכת זוגית יציבה ומצליחה?

כדי לעשות זאת צריך ליישם שלושה מרכיבים עיקריים במרחב הזוגי:

א. קשרי חוץ

מה שקורה הרבה פעמים לזוגות צעירים (וגם ל’לא צעירים’ שלא זכו לפתח את הכלים המתאימים), זה שבעיות אובייקטיביות שצצות להן במציאות ללא שום קשר לזוגיות שלהם – הופכות בלי לשים לב לבעיה זוגית. 

לדוגמא, זוג נקלע לבעיה כלכלית מסויימת. לא סוגרים את החודש. באמת בעיה. אז מה עושים? הבעל חושב שצריך לקחת הלוואה בבנק ואילו האשה חושבת שלקחת הלוואה בבנק ולהיכנס לחובות – זה רעיון מאוד לא טוב. את הבעיה הכלכלית שנוצרה להם – הם ודאי צריכים לפתור – אבל בינתיים מה קורה? הקושי נכנס לתוך המערכת הזוגית, משפיע עליה והם מתחילים לריב ולהתווכח על מהי הדרך הנכונה לפיתרון. וכך נוצרת לה בעיה חדשה (בנוסף לבעיה הכלכלית) – בעיה זוגית. 

למה זה כך? איך קשיים חיצוניים משפיעים לרעה על הזוגיות שלנו? זה מאוד פשוט. כשהכל בסדר ואין בעיות – אז לא תמיד מרגישים בגלוי את הפער התפיסתי והמחשבתי שקיים אצל בני הזוג. ואז החוויה הזוגית היא מאוד טובה. אבל, כשמשהו פתאום קורה וצצה בעיה שזקוקה לפיתרון – לפתע השוני המחשבתי והתפיסתי של בני הזוג צף ועולה על פני השטח. הוא חושב כך והיא חושבת בדיוק הפוך. עד אז הם כלל לא היו מודעים לפער שקיים ביניהם – והנה עכשיו כשהקושי מגיע פתאום זה מתגלה. 

בני זוג שהתכוננו למצב הזה ובנו את מערכת התגובות הנכונה – ישתמשו בבעיה החיצונית הזאת לחיזוק השותפות ותחושת ה’ביחד’ (כי בעומק זה בעצם התכלית היותר פנימית של הבעיות שצצות לנו במציאות… הקב”ה מזמן לנו את זה כדי שנזכה להתחבר בחיבור זוגי עמוק יותר). אבל כשלא מודעים לכך וגם לא מכירים את מערכת התגובות הנכונות למצבים הללו, מה שקורה בצורה טבעית זה שהפער שהתגלה יוצר איום, האיום נהפך למאבק, והמאבק מאוד מהר הופך להיות בעיה זוגית שהולכת ומחריפה…

ולכן, אחד הדברים הכי חשובים שבני זוג צריכים ללמוד ולפתח זה את מערכת התגובות שלהם מול קשיים חיצוניים כאלה או אחרים (ואני מדגיש שלא מדובר כאן בפיתרון הבעיות עצמן – זו סוגייה בפני עצמה – כאן מדובר על ההתנהלות הזוגית הנכונה ביחס לקושי שהופיע). 

ב. קשרי פנים

הנקודה השניה שצריך לפתח זה את המערכת הזוגית עצמה. כמו כל מערכת, גם המערכת הזוגית מורכבת ממרכיבים שונים שמנהלים יחסי גומלין אחד עם השני. אחד הדברים שמשפיעים על הצלחה (לא משנה באיזה תחום) – זה איזון. ניקח את גוף האדם למשל, הוא מורכב מאיברים שונים וכשהוא בריא, כל האיברים שבו עובדים בתיאום והרמוניה מושלמת אחד עם השני. מה קורה כשאיבר מסויים מפסיק מסיבה כזאת או אחרת לתפקד? זה לא רק שהתפקוד הפרטי שלו נפגע – אלא כל המערכת יוצאת מאיזון והתפקוד הכללי של הגוף יורד ונחלש. וכך בדיוק זה פועל גם במערכת הזוגית. למערכת הזוגית ישנם ‘איברים שונים’ שהם בעצם תחומי פעילות שונים שמערכת זוגית צריכה שיהיו בה על מנת לתפקד כמו שצריך, וברגע שתחום מסויים חסר או אפילו לא מתפקד במינון הנכון (מעט מדי או הרבה מדי) – כל המערכת הזוגית כולה יוצאת מאיזון מבעיות מתחילות להיווצר. 

לדוגמא, אחד הדברים שחייבים שיהיו בכל מערכת זוגית זה תקשורת. האמת שהתקשורת היא מרכיב הליבה של המערכת הזוגית, אבל מה שמעניין הוא שדווקא המרכיב הזה – שבהרבה דברים הוא הביטוי היותר עמוק של קשר זוגי – באופן טבעי בני זוג נוטים להזניח אותו לחלוטין. מדוע? מכיוון שהיכולת התקשורתית שלנו היא אחד המקומות הכי לא מפותחים אצלינו והוא גם המקום הקשה ביותר למימוש. מדוע? מכיוון שתקשורת אמיתית מחייבת ‘יציאה מעצמך’ (ולכן היא גם הביטוי היותר עמוק של קשר זוגי כאמור) – ולצאת מעצמי זה מאוד לא פשוט ומאוד לא טבעי. ואז מה קורה, ברגע שהתחום הזה לא פעיל מספיק (או לא פעיל בכלל) זה מקרין בצורה מאוד מהירה על שאר המרכיבים הזוגיים – והכל המערכת יוצאת מאיזון. 

ולכן, מה שצריך לעשות זה להכיר וללמוד מהם אותם מרכיבים שצריכים להיות במערכת הזוגית, כיצד מביאים כל תחום בפני עצמו לתפקוד אופטימלי ומהו האיזון הנכון שבין התחומים השונים. 

ג. פשוט לאהוב…

הדבר השלישי ואולי החשוב ביותר שצריך ללמוד לפתח על מנת שהמערכת הזוגית תהיה יציבה ומוצלחת, זה…אהבה. עד עכשיו דיברנו על התנהלות יותר טכנית – איך מתנהלים מול קשיים חיצוניים, איך מתנהלים במערכת הזוגית עצמה – אבל באמת המהות היותר עמוקה של קשר זוגי היא אהבה. אור האהבה הוא מה שנותן לקשר הזוגי את היציבות האמיתית שלו. כי ברגע שישנה אהבה גלויה בין בני הזוג, שום דבר לא יכול לעמוד לשבור אותם. האהבה היא הדבק שמאחד ומחבר אותם. האהבה מאירה להם את הבית ומחממת אותו. האהבה היא הסוד הגדול של עולם התיקון וכשהיא קיימת… אז הכל טוב. 

הבעיה היא, שהאהבה בטבעה היא מאוד לא יציבה. ובקלות רבה היא יכולה לדעוך ולהיעלם מהמציאות. כל קשר מתחיל ברמה כזאת או אחרת של אהבה – לפעמים האהבה מאוד חזקה ומורגשת ולפעמים היא כמו אור קו דק, אבל בלעדיה אי אפשר. רוב האנשים תופסים את האהבה כמשהו שלא תלוי בהם, ואז כשהאהבה נעלמת מהקשר – הם טועים לחשוב ש’כנראה זה לא זה’. ובמידה מסויימת זה מאוד נכון – כי את האהבה באמת אי אפשר להכריח. ברגע שאתה מנסה לתפוס ולהביא את האהבה ב’כח’ – היא פשוט בורחת. אי אפשר לרצות לאהוב. אי אפשר לתבוע אהבה. אבל, זה לא אומר שזה לא תלוי בנו. למרות שאהבה באה בדרך ממילא, זה בהחלט בידיים שלנו. איך זה יכול להיות? הסוד הוא שהאהבה באה כשיש כלים מתאימים. האהבה היא האור ומה שצריך לעשות כדי שהיא תבוא, זה לבנות את הכלים המתאימים שמאפשרים לאור האהבה לשרות במערכת. 

מה שקורה אצל הרבה בני זוג, זה שהאהבה מסיבה כזאת או אחרת מתפוגגת לה (ובמקרים מסויימים היא אפילו לא מגיעה…) ואז תחושת חוסר ותסכול מופיעה אצל (לפחות) אחד מבני הזוג. ובגלל שאהבה זה באמת משהו מאוד יסודי ומאוד נצרך בקשר זוגי – אנחנו מתחילים לעשות פעולות מתוך תקווה שהן יגרמו לאהבה לבוא. אבל הרבה פעמים דווקא אותן פעולות לא רק שלא מחזקות את האהבה אלא מפריעות ומבריחות אותה… 

ולכן אחד הדברים הראשוניים שבני הזוג צריכים ללמוד לפתח זה את הכלים התודעתיים שמאפשרים לאור האהבה להימשך ולהתגלות בתוך הקשר הזוגי שלהם, ואיך מחדשים אותה כאשר מסיבה כזאת או אחרת היא כבר הלכה ודעכה.  

 

לתגובה

נוצר באמצעות מערכת הקורסים של
 
סקולילנד